אני חיילת בקריה, עוזרת אישי לקצין בכיר בחיל האוויר. אני חייב לומר שהוא היה חייל מצוין. התגייסתי מאוחר, כמעט בת 20, עם עין בוגרת ומפותחת יותר מהסובבים אותי. אני תמיד נשארת אחרונה כדי לוודא שאני מוכנה ליום המחרת ולקבוע את כל הדברים האישיים שאני לא מטפלת בהם במהלך היום. כולם יודעים מי אני ומה הערך שלי. קומות היחידה בהן הייתי היו הקומות האחרונות של הבניין והיו בהסגר ותחת שמירה חמושה. כל הקומה נשמרת, עם חדר אחד בלבד בקצה המסדרון. בקומה שלנו יש מטבחון די גדול ומשם יש מרפסת הפונה לים. אני צופה בשקיעה כל יום. חזית המטבחון הפונה לים, היציאה למרפסת, כולה מזוגגת.

ביום חמישי האחרון של השירות הסדיר שלי, יצאתי למרפסת יחפה כרגיל בלילה. כשעברתי במסדרון, שמתי לב שכל המשרדים אכן נטושים ונעולים. כמה אני אוהבת את הרצפה, הכל ריק לעצמי חוץ מאחד, משרד של ראש מדור, רב סרן. נכנסתי למטבחון ולהפתעתי ראיתי קצין מחלקה במרפסת. מתוסכל מכך שמונעים ממנו ללכת הביתה כדי לסיים את השבוע עם הרבה עבודה. לאחרונה הוא עבר, אם אני זוכר נכון, בבסיס סגור לתפקיד בכיר כלשהו בבית הספר לטיסה לפני כן. אני שורקת לסובב אותו, אני מנופפת לשלום, והוא מחייך ומהנהן. ניגשתי לדלת המרפסת, נעלתי אותה מבפנים, חייכתי להבעתו ההמומה והלכתי.

כעשר דקות לאחר מכן, חזרתי למטבח הקטן בהילולה מרושעת, ושתיתי את כל הקפה באותו יום, כמה כוסות… הוא הביט בי. שמתי את המשקפיים בכיור עם הגב לים. פניתי לראות את מצבו הנואש וחזרתי לעבודתי. הורדתי את הסוודר ששבר לי את הקוקו בדרך, ונתתי לשיער הארוך שלי לעוף מסביב. הוא הקיש בעדינות על החלון פעמיים. שטפתי כוס או שתיים והסתובבתי אליו. הוא הסתכל לי בעיניים, "פתחי לי". פתחתי את הכפתור העליון של חולצת המדים שלי, ואז את הכפתור הבא למעלה. הוא מצמץ לאט ועיקם את שפתיו. חייכתי בשובבות, הרמתי את גבותיי ושאלתי "רוצה עוד?" הוא כעס עכשיו. פתחתי כפתור אחד אחרי השני ולאט לאט שלפתי את החולצה ממכנסי המדים הצמודים שלבשתי ומאחורי. פתחתי את כפתורי החגורה והמכנסיים. הוא הצמיד את מצחו בשקיקה אל החלון, השאיר עליו אדים. התחלתי להוריד את המכנסיים, הפסקתי להתכופף, הרמתי אליו את מבטי, וראיתי כמה הוא מרוכז, מסתכל על הזכוכית, מרוכז, מתנשם, וצחקתי. הפשלתי רגל אחת של המכנסיים, מחזיקה את המכנסיים ביד, קמתי לאט, ליטפתי את גופי כלפי מעלה ויצאתי. פניתי לכיור, השארתי על התחתונים וגופייה לבנה דקה. המשכתי לשטוף את שאר הכוסות, לא מתביישת להתיז מים לכל הכיוונים. אני משתמשת בגומי התחתונים משני צידי האגן כדי לנוע לכיוון מרכז הירכיים. ידיים רטובות התכווצו על החלונות היבשים. אני פונה אליו. הראיתי לו בעיניים מה אני רוצה שהוא יעשה.

הוא התחיל ללטף את מותניו, המכנסיים שלו כבר היו צמודים. ניגשתי לחלון ונופפתי לו כדי לוודא שהוא שם לב שהידיים שלי נופלות ומשתמש בתנועת "צביטה" כאילו לפתוח את המכנסיים של ריצ'רץ'. זה קרה, והנהנתי אליו בגאווה. הוא מושלם. חזק, מפורט, מרגש. הוא התחיל לכפתר את החולצה שלו, הוא היה לוהט. דפקתי על החלון והוא הביט בי בשאלה ובלהיטות. הנדתי בראשי לשלילה. אני מצביעה לו שימשיך. קרוב לחלון, מצצתי שתי אצבעות של יד ימין, השענתי את יד שמאל אל החלון וליטפתי את שדי החשופים ביד ימין. נשמתי עמוק. הוא המשיך. הסתובבתי, לחצתי את שתי הירכיים שלי אל הזכוכית הקרה והקשתתי את הגב כך שרק הישבן והראש שלי באמת נגעו בחלון. הוא הראה לי כמה הוא קרוב. הסתובבתי ועמדתי רחוק, שדיי צמודים לחלון. הוא בקושי הצליח לקום, עומד כפוף, ידיו על הזכוכית, על החזה שלי. שרטתי את החלונות עם הציפורניים שלי. כמה רגעים לאחר מכן, הוא ניגש לחלון, כפוף על ברכיו, שם ביצעתי "פלייה" מרשימה שליקקתי למטה בקצב את הגמירה שלו שטיפטפה על החלון.